#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סז. מדוע אי אפשר ללמוד שאין לעלות מע""ש בזה""ז ולאכלו בירושלים 1) מבכור 2) מביכורים 3) מהצד השוה מבכור ובכורים 4) מהיכן נלמד וכיצד נלמד בהיקש הרי בקדשים אין למדין למד מן הלמד? "	"1) שבכור טעון מתן דמים ואימודין לגבי מזבח.<br>2( ביכורים טעונים הנחה וקריאה חוץ מבכודי הגד שאינם טעונים קדיאה.<br>3( שניתן לפדוך שלשניהם יש צד מזבח, בכוד למתן דמים וביכודים להנחה. וכתבו התוס' (ד""ה מה) שניתן גם לפדוך ששניהם אסודים לזדים.<br>4( מבכוד שנזדק דמו קודם חודבן הבית וחדב הבית ועדיין בשדו קיים, וכתיב ואכלת לפני ה' אלקיך וגו' מקיש מעשד לבשד בכוד ובשד בכוד אינו נאכל בזה""ז שהוקש לדם בכוד שאינו נזדק בזה""ז. למ""ד בתד למד אזלינן מעשד דגן חולין הוא. למ""ד בתד מלמד אזלינן דם ובשד חדא מילתא היא <sup>סג</sup> .<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>סג.  והריטב""א כתב שלמסקנא לומדים מעשר מביכורים בהקש מהפסוק לא תוכל לאכול וגו'. ועי' בערול""נ.</span>"	מכות יט. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סח. 1) מדוע לר' ישמעאל היה פשוט שבכור אינו אלא בפני הבית ואילו במע""ש הסתפק 2) מדוע היה פשוט לו<br>שביכורים אינם נאכלים? "	"1) משום שידעו שהוקש בשד הבכוד לדמו, ונלמד מזה שבשעה שהיא דאויה לזדיקת דם אתה אוכל את הבשד ולא משנהדם המזבח. אבל לא ידעו שהוקש מעשד לבכוד.<br>2) כתבו התוס' (ד""ה ואי) דמיידי בביכודים שלא הובאו כלל בפני הבית עד לאחד חודבן וצדיכים לבית גם בשביל ההנחה <sup>סד</sup> .<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>סד.  ו הרמב""ן פירש דמיירי בביכורים שכבר הונחו לגבי מזבח והיתה קריאה ואח""כ נחרב, ולא יאכלו ו אע""ג שכבר קרא, כיון שכעת אינם ראויים לקריאה ולהנחה, וכדאמרינן בבכור.</span>"	מכות יט. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	סט. מה נלמד מהפסוק כי לא תוכל שאתו וכיצד נלמד? 	שמעשר שני שנטמא פודין אותו אפילו בירושלים, שאין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאות מאת פניו.<br>ושמעשר שני טהור פודין אותו אפילו בפסיעה אחת חוץ לחומה, ששאתו הכוונה לנושאו ולהביאו לפנים מן החומה. ומדלא נאמר לאוכלו או לנושאו, שמע מינה ששני דברים נכללים בלשון שאתו, אכילה ומשאוי.	מכות יט:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עא. האם ובמה חולקין רבי יוסי שאמר כהן שעלתה בידו תאנה של טבל אומר תאנה זו תרומתה בעוקצה, והמשנה שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה במקומן? 	"ריב""ן פירש שרי יוסי דורש ראשית שיהא שיריה ניכרים ולכן הצריך לציין את מקום התרומה והמשנה אינה דורשת <sup>סה</sup> .<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>סה.  והריטב""א הביא שיש מפרשים שלא פליגי, שלהוציא משם טבל לא בעינן הפרשה ויכול לשתות ממנו בהפרשה לתוכו כל זמן שישתייר שם שיעור תרומה ומעשרות, אבל לחייב על אכילתו משום זר שאוכל תרומה צריך סיום מקום. והריטב""א חלק על דבריהם וכתב שהמשנה סוברת יש ברירה ור' יוסי סבר אין ברירה.</span>"	מכות יט:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עב. האם אפשר לפדות ומדוע 1) כשהאדם חוץ לחומה ומשאו בפנים 2) כשהאדם בפנים ומשאו בחוץ 3 ) כשהאדם בפנים ונקיט למשא בקניא מה צידי הספק ומה נפשט? 	"1) אי אפשר שכבר קלטוהו מחיצות.<br>2) אי אפשר, דכתיב כי ירחק ממך המקום ודורשים ממילואך. שאם ירחק מכל מילוי שלך פדה, אבל כשאתה בפנים או משאך בפנים לא רחק המקום ממילואך ולכן לא תפדה. שממילואך מגלה לנו שהגוף והמשא נחשבים כאחד, וכיון שמקצת המשאוי בפנים אי אפשר לפדות גם את מה שבחוץ. והתוס' (ד""ה ההוא) הביאו שי""ג ממך לחודיה כלומר גופך, וא""א לפדות שהרי גופו בפנים.<br>3) רב פפא הסתפק האם כיון דלאו ממש על כתיפו הוא אין זה מלואו והרי הוא כמוטל בארץ ונפדה, או אולי שכיון דנקיט ליה משאו קרינן ביה, והגמי העלתה תחילה בתיקו. ורבינא פשט שאי אפשר לפדות שכן מתפרש לדבריו דיוק הברייתא זר שאכלה בירושלים לוקה שנים, הא בגבולין לוקה שלשסו."	מכות יט: - כ. ותוס' 		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עג. טבל שנגמר מלאכתו למעשר שנכנס לירושלים ויצא האם אפשר לפדות את המעשר שני ומדוע? 	"לב""ש לא יפדה ולב""ה יפדה. לכ""ע מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי ולכן לב""ש לא יפדה, ולב""ה יפדה דסברי שמחיצה לאכול דאורייתא, מחיצה לקלוט דרבנן, וכי גזור רבנן כי איתיה בעיניה בטבליה לא גזור רבנן <sup>סז</sup> .<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>סז.  והריטב""א הביא את דברי ר""ח שפירש שלרבינא אפילו לקלוט גזרו כעין לאכול, ואפי לו על בטיבליה אין לו פדיון. והריטב""א חלק ופירש שלרבינא עיולי בטבלייהו לא חשיב עיולי כלל ולכן אפשר לפדות.</span>"	מכות יט:		
